מה קרה כשהקשבתי לוויז וצילומים ל"בובה בלה"

כשתיבת הצ'ט בפייסבוק קפצה, ראיתי שם מוכר ותמונה חייכנית.

שרון מ"בובה בלה" מותג הטקסטיל לתינוקות יצרה איתי קשר בנוגע לצילומים,

ואני התחלתי לחשוב בעצם ממתי אנחנו מכירות,

חזרתי חמש או שש שנים אחורה לתקופה בה עבדתי בעיתון נשים למגזר הדתי לאומי,

והצעתי לעורכת לכתוב כתבה על נשים שעשו שינוי רציני בקריירה,

בחרו להקים מותג משלהן ולעשות מה שהן אוהבות.

מי שמכיר את הבלוג ואותי יודע שסיפורים כאלו מרשימים אותי במיוחד,

לעזוב עולם ושגרה מוכרת וללכת עם הרבה סימני שאלה וגם הרבה ביטחון,

 לעבוד כל יום וכל שעה בסביבה אותה יצרתם ואותה אתם אוהבים.
כנראה שכבר אז משך אותי הרעיון להיות עצמאית וחיפשתי סיפורי הצלחה סביבי.

שרון הייתה אחת המרואיינות שלי והתאימה בדיוק לכתבה,
לפני שבע שנים עזבה את עבודתה כאדריכלית והשיקה את "בובה בלה" - "חפצים רכים שמחבקים" 
מותג טקסטיל לתינוקות שמציע כריות, בובות ושמיכות מתוקות.

לחיפה הגעתי באחד הימים לאחר הכניסה של מיה ויונתן לכיתה א'... התרגשות, 

ולפני ראש השנה. ה - Waze כיוון אותי לדרך בה לא חשבתי לעבור,

ואני שכבר יודעת מניסיון לא מוצלח שלאפליקציה הזאת אני מקשיבה ...

נסעתי עד ששמעתי "הגעת ליעד" כשבדרך עברתי בכל הרחובות,הסיבובים והפניות,

שאני מכירה מהילדות (כן, אני חיפאית במקור)  שמחה שהקשבתי ל"פנה ימינה ושמאלה",
נוסעת לאט ובוחנת את השינויים הקטנים יש לומר שעברו הרחובות המוכרים בהם לא עברתי כבר 20 שנים.

את הצילומים ערכנו בבית המקסים של שרון,

וברגע שהתחילו, הייתי מוכנה כל הזמן עם המצלמה, מוכנה לתפוס רגעים מתוקים,

שגורמים לחיוך. כמו התמונה הזאת של תואם המדהים.

  

צילמנו את קולקציית השמיכות החדשה של "בובה בלה" לחורף,

תמונות שמקדמות גם את אירוע הפופ אפ של המותג ברחוב שנקין בתל אביב.
אני לא יודעת מה איתכם אבל הארנב הקטן בשמיכה הנעימה, גורם לי לחייך.