בימים כאלו #2

יום רביעי, 30 ביולי 2014


בימים כאלו.
אני מוצאת את עצמי דרוכה, כאילו מחכה לצליל שמורה ללכת למרחב המוגן,
וכל קול צווחני בערוץ הופ נשמע לי כמו אזעקה.

באינסטגרם האפקט הראשון איתו אני צובעת את התמונות שלי הוא שחור/לבן 
אבל מהר מאוד האופטימיות שלי פורצת ומשתלטת בגוונים של אדום, סגול וכחול.



בימים כאלו.
אני שמה לב שכל תנועה מהירה שלי נענית בתגובה של יונתן "מה, אמא, יש אזעקה?"
ואני מופתעת וגם עצובה מהבגרות והאחריות שמגלים מיה ויונתן בגיל צעיר כל כך.

בימים כאלו. אני מעריכה ומתרגשת מהבגרות של דניאל, שמגלה אחריות מדהימה,
ומחייכת בעצב כשכל בוקר אני מוצאת את טדי ישן למרגלות המיטה שלו.
כי כנראה כל אחד צריך את הרגשת הביטחון הפרטית שלו.



בימים כאלו.
בחדר המדרגות אני מתבוננת בשני שכנים שגרים באותו הבניין כבר שנתיים,
ונפגשו לראשונה רק עכשיו, כשהאזעקה נשמעת.
 ומחייכת אבל גם עצובה כי יותר מתמיד המערכונים של "ארץ נהדרת" על מפגש השכנים בחדר המדרגות,
 נכונים באופן מפתיע גם היום.

בימים כאלו. יותר מתמיד, הדמעות מטשטשות את העיניים, והרגשות מציפים את הלב.


בימים כאלו.
 אני מנסה להתרחק מהחדשות, מנסה לשכנע את עצמי שזה לא כדאי ולא מומלץ,
אבל ברור שכמו כולם מקשיבה לכל פרשנות חשובה, מבזק ועידכון.

בימים כאלה. אני נדהמת מקיצוניות של ימין ושמאל אבל בוחרת להתרכז במה שאני הכי גאה בו,
לא משנה הדעה הפוליטית עם ישראל היפה מתגלה במלוא הדרו, עם המון רגש ורצון לנתינה.



וכמו כולם, אני מקווה שהימים האלו יתחלפו במהרה בימים של שיגרה.




בימים כאלו.

יום חמישי, 24 ביולי 2014



בימים כאלו אני קצת נעלמת. 
שותקת. חושבת. מתבוננת. מקשיבה.



הרשת מוצפת בדעות, תמונות, ידיעות, חדשות,
ולמרות הניסיון שלי לא להקשיב ולהתעדכן 24 שעות ביממה,
הדאגה והמודעות כמו מובילה בלי רצון לשלט הטלוויזיה לעוד משדר חדשות בגלל המצב.

לכל אחד יש דרך להתמודד עם המצב בצורה אחרת,
יש כאלו שאופים או מבשלים והפעולות המוכרות מרגיעות אותם,
ואני מסדרת... מוציאה תכולת מגירה ועוד מדף, ממיינת, מקפלת ולאט לאט מצטברות שקיות של בגדים
וצעצועים למסירה, ניירות מיותרים שסתם ממלאים את המגירה, ושוב חוזרת לסדר שמרגיע אותי.
אפילו המצלמה שנמצאת איתי כל הזמן קצת והפכה כבר לשגרה, קצת נשכחה בצד.

בבקרים אני צמודה לטלוויזיה, לחדשות ולפייסבוק,
ובשעה 16:00 הבית כאילו מחליף תפאורה, ומשתנה ברגע שמיה ויונתן נכנסים הביתה,
ובטלוויזיה קולות של מיקי מאוס וחבריו מחליפים את הפרשנים בערוצים השונים,
לפעמים אני מרגישה כאילו אני מרכיבה מסיכה עם חיוך על הפנים בשעות האלו,
רוצה להגן על התמימות הילדותית שלהם.

ובאחד מהערבים אזעקה,אחת מיני רבות ששמענו לאחרונה, יוצאים שוב לחדר המדרגות.
 ובפעם הראשונה אני רואה את מיה שגם באופן רגיל לא אוהבת רעש חזק,
עוצמת את העיניים ומניחה את הידיים הקטנות שלה על האוזניים. 
הבטן מתכווצת, דמעות בעיניים וחיבוק ארוך כי זה הדבר היחיד אותו אני מסוגלת לעשות.
חושבת על כל הילדים והמשפחות בדרום שבמשך שנים שומעות אזעקות וחיות במציאות אחרת.
ומרגישה חוסר אונים.
 ועצב על מצב שלא חשבתי שיגיע, ואני רק מחכה שייגמר וימים שקטים ושיגרה יחזרו אלינו.



רגעים של סופ"ש #16 אסקפיזם וארוחת בוקר ב"המטבח של רמה"

יום שני, 14 ביולי 2014


אסקפיזם. 
במילון : הסחת דעת נפשית באמצעות בילוי כלשהו במטרה לברוח ממצבים מלחיצים במציאות היומיומית. 
במציאות ... אחת המילים אותן כבר נמאס לי לשמוע השבוע ועדיין בוקר יום שישי שלנו היה אסקפיזם במיטבו. 


ביום חמישי בבוקר, כשהשדרן בגלגל"צ, תחנת הרדיו הקבועה שלי אמר "אזעקה בתל אביב",
הרגשתי מיד את ההתכווצות המוכרת בבטן שמתרחשת בכל פעם שאני נלחצת ומופיעה בדר"כ עם דפיקות לב מואצות. במושב האחורי יושבים מיה ויונתן עסוקים בשיחות הבוקר המצחיקות שלהם ואני עוצרת את הרכב באמצע הכביש, מסתובבת ואומרת להם בקול רציני "יש אזעקה... אני מוציאה אותכם מהצד של יונתן"
הם הפסיקו את השיחה שלהם, קולטים את הרצינות שלי ומקשיבים לי בצורה מופתית,
מפתיעים אותי עם הבגרות שלא אופיינית להם בימים אחרים.
חצי דקה לאחר מכן היינו במקום המוגן הקרוב ביותר לרכב עם עוד כמה תושבים שהאזעקה תפסה אותם בדרך. 
ואני מחבקת את מיה ויונתן בפנים חתומות שלא רומזות אפילו במעט על לחץ או התרגשות,
 למרות שאם הייתם מסתכלים על הידיים שלי הייתם מבחינים מייד כמה הן רועדות.
מהלחץ. מההפתעה. מהמצב הבלתי נסבל.
רבע שעה אחרי זה מיה ויונתן כבר היו בגן לא לפני שגרמתי לפקק קטן ברחוב.
 אחרי שבמשך מספר דקות, כשהאזעקה כבר הפסיקה לא הצלחתי להתניע את הרכב שעמד באמצע הכביש,
לחצתי שוב על הקוד. חיכיתי. ניסיתי להסדיר את הנשימה. חייכתי במבוכה. כלום לא עזר לי.
עד שהגיע נהג משאית חייכני שהסב את תשומת ליבי לעובדה פשוטה ושטותית שמנעה ממני להתניע את הרכב.


אני לא קולטת מה עבר עלינו בשבוע שעבר. 
אזעקות. חדשות מסביב לשעון. לחץ. דאגה. חדר מדרגות. Whats up. הכל בסדר ?
מוזמנים לצפון וגם לאילת. עד שיהיה רגוע יותר. מתי ? 

אז ביום שישי בבוקר נסענו לנטף,
 ל"המטבח של רמה" מסעדה אליה רציתי להגיע כבר מזמן וכל פעם סידור זה או אחר מעכב אותי.
הפעם שוב התלבטתי. רבע שעה לפני היציאה, והמחשבות... נוסעים ? מבטלים ? ונסענו.








הגענו למסעדה הוותיקה והמוכרת שפתוחה רק בסופי השבוע,
ומתבססת על תפריט ועיצוב שמשדר פשטות וחיבור לאדמה,
ישבנו לאכול ארוחת בוקר באווירה פסטורלית ושקטה,
מיה ויונתן התלהבו מעשרות הצמחים בכניסה למסעדה, בוחנים את הפרחים, העלים והצבעים המשגעים,
נהנינו משירות אדיב ובעיקר נהנינו לאכול מנות מיוחדות ומקוריות כמו המנה המצוינת שלי:
סלט עלים ירוקים עם פיסטוקים, דובדבנים,פטל וגבינת עיזים.


לעמוד הפייסבוק של "המטבח של רמה"




רגעים של סופ"ש #15 ארוחת בוקר ב"גינת אוכל"

יום שני, 7 ביולי 2014


לפעמים לא צריך הרבה מילים. 


התמונות מדברות. 
ומסבירות בצורה הכי טובה את האווירה והחוויה. 


ביום שישי ביקרתי שוב ב"גינת אוכל - משק הלברכט" שנמצאת בביתן אהרון,
(גינת אוכל בה מתבצעים סיורים והדרכות עם דגש על נושא הגידול עצמי של ירקות ותבלינים בגינה הביתית
וקירוב של הקהילה לתוצרת המקומית) והפעם המטרה הייתה ארוחת בוקר בין עצי הפרי,
במקום שמבחינתי כבר הגדרתי כקסום !


במקום גינת אוכל ענקית ומטופחת עם מגוון של ירקות,פירות ושיחי תבלין שמפיצים ריח משגע,
ואני טיילתי בגינה בחנתי את החצילים, החסות, הנענע ושאר הירקות בערוגות,
וגם ניסיתי לצלם את הפרפרים הלבנים שעברו במהירות מפרח לפרח.



ארוחת הבוקר כללה מטעמים משגעים שהוכנו ממגוון של ירקות ופירות העונה, ובנוסף הוגשו גבינות ופוקצ'ות חמות.
ארוחת בוקר קצת שונה מארוחות הבוקר הרגילות שמוגשות בבתי הקפה,
 כשהדגש בה הוא על טריות ושילובים מיוחדים ומקוריים במנות.
המנה האהובה עליי הייתה פריטטה טעימה להפליא שכללה שילוב מדויק של ירקות ועלים שהפכו אותה למדהימה.
ארוחת בוקר נהדרת שמשלבת טעם, טבע ואווירה מושלמת.