שומרת על המשקל - כוחה של קבוצה

יום רביעי, 29 באוגוסט 2012


השבועות עוברים ואני ממשיכה להגיע כל שבוע באותו היום ובאותה השעה לפגישה השבועית שלי ב"שומרי משקל",
זאת לא הדיאטה הראשונה שלי,  אני חושבת שניסיתי כמעט כל דיאטה ששמעתי עליה,
כולל אטקינס, דיאטת לחם, מרק הכרוב שממש לא אהבתי, ומרזי מורית שמהתוספים שלה קיבלתי אלרגיה נוראית,
אבל זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה גם אחרי חודשיים שהמוטיבציה שלי ממש גבוהה.
אני לא אשקר ואגיד שבשבועות בהם לא ראיתי ירידה במשקל - לא התאכזבתי. כשאני עומדת מול המדריכה על המשקל, והמשפט שאני שומעת  הוא "לא ירדת במשקל השבוע" לרגע נמחקים כל השבועות הקודמים וכל מה שאני רוצה לעשות באותו הרגע הוא ללכת הביתה. אבל אם בפעמים הקודמות ברגע שהמשקל נעצר התאכזבתי והפסקתי את התהליך, הפעם אני מנסה להיות יותר הגיונית. אני פשוט מניחה לרגע את האכזבה בצד, מתוך הבנה שאני נמצאת בתהליך ולא בקסם, וחושבת מה שיניתי בתזונה באותו השבוע לעומת שבועות אחרים. הסיבה יכולה להיות חריגה במספר הנקודות המותר, אכילה רבה מידי של סוגי מזון שונים שאני כבר יודעת שמעכבים את הירידה שלי במשקל או סיבות אחרות,
 בכל מקרה גם בשבועות שאני חושבת שלא ירדתי במשקל אני מקפידה להגיע לפגישה,
למרות שהכי קל זה לדלג שבוע אחד ולא להתאכזב.
אני פשוט יודעת מניסיון שדילוג של שבוע הופך לשבועיים ויותר ואז המשמעת נשברת.

מכינה סלט... כל צהריים...

אני חושבת שהשינוי הפעם גם נובע מהקבוצה אליה הצטרפתי, את הקבוצה בחרתי לפי שיקולי נוחות שלי,
מיקום המפגש, היום והשעה וכמובן שלא ידעתי מי חברי הקבוצה וגם לא היו לי צפיות רבות מהמשתתפים,
רציתי להגיע להישקל ובלי הרבה ברירה להיות נוכחת בפגישה שתיארתי לעצמי שלא תחדש לי הרבה,
כי הרי כולנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות בכדי לרדת במשקל,
(אבל עם כל הידע שלי עובדה שבמשך שנים אני "שומרת" על משקל גבוה בלא מעט אחוזים מהמשקל הרצוי שלי)
כל מה שחשבתי וציפיתי התפוגג כבר בשבועיים הראשונים, כשמצאתי את עצמי מצטערת שהפגישה נגמרה.
במה שונה הקבוצה אליה הצטרפתי לעומת הקבוצות בהן השתתפתי בעבר?
קשה לי להצביע על נקודה אחת, אבל ברור שיש אינטראקציה מיוחדת בין המשתתפים וכמובן עם המדריכה,
מה שגורם לפגישה להיות דינמית ומעניינת.

סלט חסה צנוניות ואגוזי מלך ברוטב ויניגרט.


ולגבי השעמום באוכל עליו התלוננתי באחד הפוסטים האחרונים - מסתבר שאני מעדיפה אותו.
 אחד הנושאים שעלו בפגישה האחרונה היתה האם אנחנו אוכלים כל יום את אותו המזון, או מגוונים כל יום במאכלים שונים. כמובן שבקבוצה היו תשובות שונות, אבל מניסיון של השבועות האחרונים גיליתי שהדרך הטובה בשבילי היא הקפדה על שגרה מסוימת. השגרה מעניקה לי רוגע מסוים במהלך היום כי אני יודעת מה אכלתי ומה נשאר לי לאכול במשך היום,
וכך הראש שלי לא טרוד (יחסית) במה ומתי אני מתכננת לאכול.
שמתי לב שבשבועות שהקפדתי על שגרה שיש אנשים שיקראו לה משעממת, ירדתי במשקל,
אז כנראה שכרגע זאת הדרך בשבילי.



עוד פוסטים על שומרי משקל:



אמא במשרה מלאה

יום שני, 27 באוגוסט 2012


החופש הגדול נגמר היום, חופש גדול ראשון שלי בתור אמא במשרה מלאה,
מאז שדניאל נולד השבועיים האחרונים של החופש הגדול היו מתוכננים בקפידה,
אחרי מועדונית וקייטנות למיניהן, נשארים השבועיים הכי בעייתיים בחופש הגדול,
 שבועיים בהם צריך לתמרן בין עבודה במשרה מלאה של ההורים וחופש של הילדים,
 ואני בטוחה שכל הורה יהנהן עכשיו בראש בהסכמה.

השנה לראשונה כשהגיע החופש, קניתי צבעים, מדבקות, ערכה להכנת עוגיות, 
והתכוננתי להיות אמא במשרה מלאה, כזאת שהפלאפון שלה לא מצלצל כל חמש דקות, כזאת שלא עונה למיילים
 ולא טרודה באיך מסתדרים בעבודה כשהיא לא נמצאת. בדיוק ההיפך ממני בעשר שנים האחרונות.
אבל דאגתי לפני החופש הגדול, לא בגלל חוסר זמן או העדרות מהעבודה,
דאגתי בגלל הפרצופים העגומים שפגשתי כשעניתי "אני איתם בבית" כשעניתי על השאלה מה אני עושה בחופש,
פרצופים דומים לאלו שהלחיצו אותי והודיעו לי על הקשיים איתם אתמודד כשאמרתי שאני בהריון תאומים,
גם היום כמו אז האמנתי בעצמי, אבל הביטחון נסדק וכך שבוע אחרי הלידה של מיה ויונתן,
החלטתי שמון אמור חוזר לעבודה ואני נשארת לבד עם שני תינוקות קטנטנים,
מפחדת ורועדת שאולי שעה לאחר מכן אתקשר אליו שיחזור הביתה,
רציתי להוכיח לעצמי שלהיות לבד בחופשת הלידה זה אפשרי.
אבל לא התקשרתי. 
הסתדרתי מצוין בחופשת הלידה והסתדרתי מצוין גם בשבועיים האחרונים, 
ועכשיו אני קצת כועסת על עצמי ששוב נתתי לעצמי להילחץ מציפיות של אנשים אחרים. 

שלא תבינו לא נכון, היו גם רגעים לא פשוטים, היה בכי, היה "אמא, הוא הרביץ/ לקח/ לי" 
חום בלתי נסבל בגינה אותה הפכתי לנקודה קבועה בשעות הבוקר,
בלאגן מטורף בבית, ומטבח שעובד בלי הפסקה.
ובמקביל לאינטנסיביות הזאת, נהניתי,
מקשיבה למיה ממציאה שירים ושרה אותם לתינוק החדש בבית - בובת מיקי מאוס אותה היא מחבקת ומחזיקה בשיא העדינות, מחייכת כשיונתן מקריא סיפור לטדי ומראה לו את התמונות, גאה בדניאל שיודע להשתולל ולשחק עם האחים שלו, אבל כשהוא רוצה את השקט שלו, יודע גם לדרוש את הפרטיות שלו.
הבילויים הקבועים שלנו היו הליכה לגינה כל בוקר, וטיולים ארוכים עם העגלה אחר הצהריים,
קניית גלידה מכל הגלידריות בסביבה, ושנת צהריים של שני בונבונים עייפים באותה השעה בה הם רגילים לישון בגן,
כך ששגרת היום שלהם נשמרה.
אפינו עוגיות, פעילות שמניבה הרבה תמונות יפות וגם הרבה בלאגן ולכלוך,
ביקרנו כל שלישי ושישי במדרחוב נחלת בנימין שהבונבונים מכירים כבר, אבל תמיד נהנים מהדוכנים הצבעוניים,
והשתדלנו להעביר את החופש בכיף, בלי הרבה ריצות ואטרקציות.

ערכת משחק של פירות מעץ,  שנקנתה ב"שוקה" 


קופסאות קטנות לחטיפים מ"דיאדה"


פריטים מערכת המשחק  של Petit kitchen





התעוררתי היום כבר בחמש וחצי בבוקר, כנראה שלא רק הילדים מתרגשים לקראת השנה החדשה,
ארגנתי את כולם, משאירה מספיק זמן בכדי לצלם כמו בכל שנה
את דניאל, יונתן ומיה ביום הראשון ללימודים ולגן - מנהג חמוד שאני ממליצה עליו,
כיף ומרגש לראות את התמונות במשך השנים.
אחרי הצילומים ליוויתי את דניאל לכיתה ו', את מיה ויונתן ליום הראשון בגן טרום טרום חובה
ואני ?
הלכתי לפגוש חברה בבית קפה בנמל תל אביב.







טיול ליפו

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012


שמונה בערב הייתה השעה שהתחלנו לדבר, מון אמור ואני,
אחרי יום עבודה עמוס, ארוחת ערב לילדים, מקלחות, שיעורי בית, משחקים ולפעמים סיפור קצר לפני השינה,
בשעה קבועה הסלון היה שלנו וגם אם ברקע נשמעה הטלוויזיה, זה לא הפריע לנו לשתף, להתלבט ,לצחוק
 ולספר אחד לשני על חוויות היום. אבל בחודש האחרון השגרה נשברה.
מיה ויונתן עברו ממיטת תינוק למיטה רגילה וגילו שאין מה שיעצור אותם בדרך לצעצועים
 ויותר חשוב לסלון ואלינו,  אז למה ללכת לישון ?
דניאל התחיל את החופש הגדול וכבר אי אפשר היה להגיד לו את המשפט שכל הורה אומר כל ערב ...
לך לישון כי מחר תהיה עייף בבית ספר....
והתוצאה היא שהשעה בה כולם הולכים לישון התאחרה קצת, או בעצם הרבה,
והשיחות שלנו גם נדחו לשעה מאוחרת וכמובן שהתקצרו בגלל העייפות של שנינו.
 זה מוזר להתגעגע לאדם שרואים כל יום ? אולי התשובה היא כן אבל זאת הייתה ההרגשה שלי
תמיד האמנתי שבזוגיות טובה חייבים לפנות גם זמן מיוחד ברצף הלחוץ לפעמים של חיי היומיום,
זמן שבו ניתן להחליף רקע של בית בנוף אחר, זמזום של טלוויזיה במוזיקה.



שישי בבוקר  -  זמן מצוין לצאת קצת מהשגרה
אנחנו לא עובדים, אין צורך בבייביסיטר ואין לחץ של זמן.
 ומי שקרא פוסט או שניים בבלוג יודע שארוחות בוקר אהובות עלינו במיוחד,
הפעם בחרתי במסעדה שלא היינו בה בעבר, ועוד לפני בחירת מסעדה, בחרתי מיקום,
נמל יפו - שידעתי שעבר שיפוץ רציני.

 הזמנתי מקומות ב"קונטיינר", שמשכה את תשומת ליבי לא רק בזכות המנות אותן היא מגישה ,
אלא בזכות העיצוב התעשייתי המיוחד שלה, שנובע מההיסטוריה של המבנה בה היא נמצאת.
(דרך אגב מקומות לא הצלחתי להזמין טלפונית, פשוט אי אפשר היה להשיג את המקום,
באתר יש אפשרות של הזמנת מקום במייל וכך קיבלתי אישור להזמנה לאחר שעה בערך)



האבחנה הראשונה לאחר שהתיישבנו בבוקר יום שישי ב"קונטיינר"
 היתה הרגשה של בריזה מכיוון הים, רוח קרירה שלא הרגשנו מתחילת הקיץ,
בנוסף אי אפשר היה שלא להתלהב מהמיקום המוצלח של המסעדה,
שנמצאת ממש בנמל, כך שניתן להנות מנוף מושלם ומרגיע, של ים, סירות ושמיים כחולים.
לא ניתן גם להתעלם מהעיצוב התעשייתי המיוחד שלה. השארת החלודה במבנה בשילוב הצבע הכחול והאפור
ששולטים בעיצוב משתלבים בצורה מושלמת שמתאימה לסגנון ולאווירה של המקום.


הזמנו שתי ארוחות בוקר, מון אמור ניסה את השקשוקה ואני את ארוחת הבוקר
 שכללה חביתה וגבינות. שתי המנות הגיעו עם סלסלת לחמים טריים, ומטבלים שונים.
אני לא מבקרת מסעדות ולכן לא אכתוב תיאורים ארוכים על פריכות הלחם וגודל המנות,
אלא רק שארוחת הבוקר שאכלנו לא הייתה ארוחת הבוקר הכי טובה שאכלנו אי פעם, ועדיין היה טובה מאוד.
 היתרון הגדול של מסעדת הקונטיינר הוא החוויה שהיא מעניקה הכוללת לא רק מנה טובה
אלא שילוב של מיקום, נוף ואווירה מושלמת.


אחרי ארוחת הבוקר טיילנו קצת בנמל, מתרשמים לטובה מהשדרוג שעבר,
מהמסעדות, המבנים וכמובן הגרפיטי על הקירות.
ובשעה מסוימת כמו סינדרלה רצנו בחזרה להתחייבויות של יום שישי. 



שבוע לאחר מכן, חזרנו שוב לנמל הפעם בשעות הערב, כך שנהנינו מהשקיעה המרהיבה והפוטוגנית,
לאחרונה נפתח בנמל לצד בתי קפה ומסעדות רבות, גם "שוק יפו בנמל" שמאחד בתוכו מגוון
של דוכני מזון מסוגים שונים כך שאני מעריכה שאבקר שם שוב בקרוב.



7 תמונות.7 ימים - השלושים החדש

יום ראשון, 19 באוגוסט 2012


בגיל 30 הסתכלתי על גיל 40 כעל כבד ורציני, גיל כזה של אחריות ושעמום,
 ואז הגיעה קארי ברדשאו ופיזזה ברחובות ניו יורק עם חצאית בלרינה ורודה, 
ופתאום ארבעים נהיה "השלושים החדש" או שאולי זאת המצאה גאונית של בנות הארבעים.
פוסט תמונות מהשבועיים האחרונים בהם עוד עניתי שלושים ותשע כששאלו אותי בת כמה אני....

קעקוע חדש בכתף שהשלים קעקוע ותיק יותר ב"פסיכו קעקועים" בדיזינגוף סנטר 
נמשך כשעתיים, הכאיב בטירוף והתוצאה מושלמת.



שבת רגילה בים, כשכבר היינו בטוחים שכל המדוזות עזבו את החוף, ואין חשש לעקיצות מטרידות. 
מון אמור (שכמו שאתם רואים ומבינים הדביק אותי באהבה לקעקועים...) ויונתן ברגע מיוחד ומאושר. 

 

כמה שעות לאחר שפרסמתי את התמונה באינסטגרם, היא זכתה כתמונת היום באחד התגים הישראלים,
באותו היום הסתובבתי כמו טווס בבית ועם חיוך תמידי על הפנים
כמה קל לשמח אותי ....



 שבת במושב אצל המשפחה תמיד מניבה תמונות פסטורליות,
אי אפשר היה שלא לצלם את החמניות שזהרו בשמש.


 מיה ויונתן נהנו מהמרחבים שאין לתל אביב להציע להם,
משחקים, צוחקים ורצים בגינה, כששני גורים קטנטנים ומתוקים ארחו להם לחברה. 








מעטפה קטנה עם שלוש גלויות חמודות הגיעה היישר מ-"Seventytree"
עליהן כתבתי בפוסט "כשגרפיקה פגשה עיצוב",
בינתיים לכבוד הצילום הן נתלו על הקיר עם ואשי טייפ שקניתי ב"שוקה" 
עד שאחליט בדיוק איפה לתלות אותן.


































ונהנית מאוד לקנות בגדים בזארה,
מה שלא היה אפשרי טרום תקופת שומרי משקל.
(פוסט על המשך הדרך בשומרי משקל יפורסם בקרוב.... )




בשבועות האחרונים פרסמתי פחות פוסטים מהרגיל ...
אני יכולה לתרץ שהסיבה היא החופשה של הילדים, אבל זאת לא תהיה האמת....
אני חושבת שחוסר משמעת עצמית זמנית היא הסיבה, ואני בטוחה שהיא זמנית לחלוטין
ושכל הטיוטות והרעיונות שאני חושבת עליהם,
יתבטאו בפרסומים של פוסטים חדשים בקרוב.





חמישה לאהוב - כשגרפיקה פוגשת עיצוב

יום שני, 6 באוגוסט 2012


אפליקציית האינסטגרם הפכה בשבילי בשבועות האחרונים לאפליקציה מרתקת,
דרכה אני מוצאת אתרים מענינים בתחום האופנה והעיצוב, ולא רק משתפת תמונות.
לחיצת Follow אחרי כמה נשים שבתיהם מעוצבים בסגנון מעורר השראה,
נתנה לי את הרעיון לפוסט הכולל חמישה אתרים שכדאי לאוהבי העיצוב לשמור במועדפים.

באתרים ניתן למצוא פוסטרים וגלויות בעזרתן ניתן לעצב פינת עבודה, סלון, חדר ילדים,
בסגנון הדומה לעיצוב בדירה של הסטייליסטית סוזנה ונטו בהלסינקי.

התמונה מהבלוג  79ideas
ממבחר האתרים והמעצבים שמצאתי בחרתי חמישה שאהבתי במיוחד:
חמישה לאהוב - כשגרפיקה פוגשת עיצוב.






1.
 סדרת הגלויות של darling clementine מעלות ישר חיוך על הפנים,
האיורים המינימליסטיים עם הכיתוב המדויק בצרפתית הן לא פחות ממושלמות.


2.
באתר Modelmini השוודי, תוכלו למצוא בגדים ונעליים לילדים,
וגם פוסטרים מיוחדים, שהאהוב עליי במיוחד הוא של הדמות הליצנית,
 עם הכובע השפם והפפיון. 


3.
אם תלחצו על הקישור של Riffle paper תגלו עולם שלם של מוצרי נייר מסוגים שונים,
יומנים, ברכות, כרטיסי ביקור וגלויות. את המוצרים מעצבת אנה בונד שמנהלת את החברה
ביחד עם בעלה בפלורידה. 


4.
תמיד אהבתי פוסטרים טיפוגרפיים,
אבל כשקראתי את המשפט "Dreams don't work unless you do"
בפוסטר של המעצבת הגרפית המוכשרת  ירדן גלילי ,
הוא התאים לי בדיוק לתקופה בה אני נמצאת ובעיקר לאמונה שלי ש"חלומות מתגשמים"
בגללה קראתי לבלוג "רוקמת חלומות". את העבודות המקסימות של ירדן גיליתי דרך הפייסבוק
 לפני כמה חודשים ואהבתי את העדינות והצבעוניות של העיצובים שלה.


5.
שלוש מהגלויות של seventytree כבר הגיעו אלי בדואר לפני שבוע,
האיורים ההרמוניים בגווני פסטל, בשילוב כיתובים פשוטים משלימים את העיצוב הכובש,
בהמשך גם גיליתי שלמעצבת קארי לייטון שגרה בלונדון יש בלוג מקסים,
 לא פחות מהמוצרים אותם היא מעצבת.