INSTASTORY - בין עבודה לים.

יום ראשון, 31 ביולי 2016


ככה נראה האינסטגרם שלי בקיץ.
תמונות של שגרת עבודה לא שגרתית לצד תמונות של שמיים כחולים וים.
אולי זה לא רק אצלי. 
יש משפטים שחוזרים הרבה בבלוג. כמו תקליט שבור.
אחד מהם הוא שאני בכלל טיפוס של חורף.
בסטודיו המשגע של ליאור, סטודיו 1220. עולם של השראה. 
 של גשם. של ללכת בלי מעיל. של "לשכוח" את המטריה בבית.

אני אוהבת ללכת על הרצפה הקרה בלי נעלי בית.
אוהבת שלוליות, מחייכת כשרואה חילזון, 
הרצאה שלי בנושא תפעול נכון של הדף העסקי בחנות העיצוב "האסם"
אוהבת ארטישוק ותות שדה ומרק עדשים.
וגם צעיפים וטיפות על ענפי העצים,  
אוהבת נעליים סגורות.
להתכרבל בפוך. ואז להוציא רגל יחפה ולהרגיש קצת את הקור.
יומיים של שיפוץ בבית. החלפת חדרים בין מיה ויונתן לדניאל.
 ואז מגיע חודש יוני ויולי, 
ושרב. חום, הצמדות למזגן, לחות מטורפת ודביקה ואיפור מבריק מזיעה. 
וים ! 
קרטיב דובדבן וצחוקים של מיה ויונתן ברגע שהם רצים למים,
ולכמה רגעים אני אוהבת את הקיץ.





חמישה לאהוב

יום שני, 25 ביולי 2016


חמישה לאהוב בשבוע שהחזאי צופה עומס חום כבד.
חום כבד ? מבחינתי כל יום ביולי אוגוסט הוא חום כבד כנקודת התחלה.
אז חמישה לאהוב מרעננים וקלילים שאפשר לקנות בחדר עם מזגן.


 אין כזה דבר יותר מידי סניקרס. בטח לא בצבעים כאלה.
סניקרס של ניו באלאנס מהחנות BELLE & SUE


פריט MUST כשאת עובדת מהבית בחופש הגדול.
אוזניות של Kreafunk aHead מ  - ASOS


אם לא הזמנת כרטיסים לחופשה רומנטית בפריז לפחות מחברת דוברת צרפתית
מחברת OH-LA-LA של שירנקה, להשיג בחנות האינטרנטית.
אותו כלל של הסניקרס... מתאים גם לגבי כריות,
אין כזה דבר יותר מידי בעיקר אם מלווים אותן איורים מושלמים.
כרית דב פנדה של OHH DEER מרשת STORY


 למי שעדיין רושמת את הפגישות ביומן ולא בסמארטפון (כמוני למשל...)
והוא גם מצטלם מושלם באינסטגרם.
יומן 2016-17 של Rifle Paper מחנות מוצרי הנייר Yooletta


INSTASTORY מחפשת צבע.

יום ראשון, 10 ביולי 2016



מזמן לא הייתי פה, ואני מתגעגעת לכתיבה.
להסתכל לשמיים זה רגע של שקט
גם לשיתוף, לסידור התמונות, לקריאה החוזרת של הטקסט עד שמרגישים שזה בדיוק זה.
ואז לחיצה על מילה אחת, פרסם,
הרגע שבו הפוסט בעצם נחשף לעיניים וותיקות וחדשות.
לפעמים צריך תזכורת
הימים עוברים מהר. מצטברים לשבועות וחודשים.
 ומאז שהפכתי לעצמאית השבוע פתאום השתנה,
בימים אחרים רק הייתי מחכה ליום חמישי. היום הוא מפתיע אותי.

יום חמישי בבוקר בשוק הכרמל, קניות לסופ"ש.
אני נפגשת, מצלמת, כותבת, מפרסמת, כל יום שונה מהקודם,
כל לקוח מדייק אותי לכיוון הנחוץ לו,
וכך העבודה שלי מגוונת, מאתגרת, מעניינת 
ומשאירה לי זמן לחלום, לתכנן, להפעיל את כל הדמיון, היצירתיות והמחשבה,
וזה תענוג.
פלמינגו ורוד וטרנדי בחנות של "סופי" 

הילדים יצאו לחופש הגדול והבקרים קצת השתנו,
מלחץ של להגיע בזמן לבית הספר,
ולהכין שלושה כריכים כשלכל אחד מהם הפייבוריט שלו (גבינה, ריבה ושוקולד)
הבוקר הפך רגוע יותר כשהקייטנה מספקת את ארוחת הבוקר לשמחתי,
וגם השעה שמונה היא לא דד ליין שאסור לעבור,
אלא המלצה, שמרוב שהיא לא מחייבת, אנחנו דווקא בלי להתאמץ יותר מידי, מצליחים לעמוד בו.

צבעים שמחים
 אז בין עבודה, סידורים, החופש הגדול, אני חוזרת לכתוב,
כי התגעגעתי ממש. כי הבלוג הוא חלק בלתי נפרד ממני כבר שנים.
ואם תשאלו אותי מי אני, רוב הסיכוי שאחרי אמא, תגיע המילה בלוגרית.

ארוחת צהריים ב"פועה", שוק הפשפשים
כל התמונות בפוסט מגיעות היישר מהאינסטגרם שלי,
שלפעמים הוא מונוכרומטי (טוב, לא מאוד, או יותר מידי)
ולפעמים הוא צועק צבע. לדעתי זה קשור להרגשה,
ואולי זה קשור לחום הבלתי נסבל והמחשבה הלא רציונלית שהצבעים הבוהקים,
יצננו ויקררו את החום תל אביב רווי הלחות. זה לא באמת קורה. בדקתי.