בימים כאלו.
אני מוצאת את עצמי דרוכה, כאילו מחכה לצליל שמורה ללכת למרחב המוגן,
אני מוצאת את עצמי דרוכה, כאילו מחכה לצליל שמורה ללכת למרחב המוגן,
וכל קול צווחני בערוץ הופ נשמע לי כמו אזעקה.
באינסטגרם האפקט הראשון איתו אני צובעת את התמונות שלי הוא שחור/לבן
אבל מהר מאוד האופטימיות שלי פורצת ומשתלטת בגוונים של אדום, סגול וכחול.
בימים כאלו.
אני שמה לב שכל תנועה מהירה שלי נענית בתגובה של יונתן "מה, אמא, יש אזעקה?"
ואני מופתעת וגם עצובה מהבגרות והאחריות שמגלים מיה ויונתן בגיל צעיר כל כך.
בימים כאלו. אני מעריכה ומתרגשת מהבגרות של דניאל, שמגלה אחריות מדהימה,
ומחייכת בעצב כשכל בוקר אני מוצאת את טדי ישן למרגלות המיטה שלו.
כי כנראה כל אחד צריך את הרגשת הביטחון הפרטית שלו.
בימים כאלו. אני מעריכה ומתרגשת מהבגרות של דניאל, שמגלה אחריות מדהימה,
ומחייכת בעצב כשכל בוקר אני מוצאת את טדי ישן למרגלות המיטה שלו.
כי כנראה כל אחד צריך את הרגשת הביטחון הפרטית שלו.
בימים כאלו.
בחדר המדרגות אני מתבוננת בשני שכנים שגרים באותו הבניין כבר שנתיים,
ונפגשו לראשונה רק עכשיו, כשהאזעקה נשמעת.
ומחייכת אבל גם עצובה כי יותר מתמיד המערכונים של "ארץ נהדרת" על מפגש השכנים בחדר המדרגות,
נכונים באופן מפתיע גם היום.
בימים כאלו. יותר מתמיד, הדמעות מטשטשות את העיניים, והרגשות מציפים את הלב.
בחדר המדרגות אני מתבוננת בשני שכנים שגרים באותו הבניין כבר שנתיים,
ונפגשו לראשונה רק עכשיו, כשהאזעקה נשמעת.
ומחייכת אבל גם עצובה כי יותר מתמיד המערכונים של "ארץ נהדרת" על מפגש השכנים בחדר המדרגות,
נכונים באופן מפתיע גם היום.
בימים כאלו. יותר מתמיד, הדמעות מטשטשות את העיניים, והרגשות מציפים את הלב.
בימים כאלו.
אני מנסה להתרחק מהחדשות, מנסה לשכנע את עצמי שזה לא כדאי ולא מומלץ,
אבל ברור שכמו כולם מקשיבה לכל פרשנות חשובה, מבזק ועידכון.
בימים כאלה. אני נדהמת מקיצוניות של ימין ושמאל אבל בוחרת להתרכז במה שאני הכי גאה בו,
לא משנה הדעה הפוליטית עם ישראל היפה מתגלה במלוא הדרו, עם המון רגש ורצון לנתינה.
וכמו כולם, אני מקווה שהימים האלו יתחלפו במהרה בימים של שיגרה.
הפוסט מאוד אמיתי ומרגש. והתמונות פשוט מקסימות. בתקווה לימים טובים יותר
השבמחקמקסימה! בטאת היטב :) שיבואו ימים טובים!!!
השבמחק