ביום שישי בבוקר בדרך לים עברתי בסמטאות כרם התימנים,
יש לי כבר דרך קבועה פחות או יותר אחרי שאני מלווה את מיה ויונתן לגן ומקבלת חיבוק ונשיקה בלחי.
עברתי ליד דוכני השוק, שומעת מהרדיו של אחד מהם שיר אהוב וישן,
ואז כמה צעדים לאחר מכן מדוכן אחר שומעת את אותו השיר שכנראה התנגן באחת מתחנות הרדיו באותו הזמן,
השיר ליווה אותי כשאני מתקדמת במורד הרחוב,
השיר ליווה אותי כשאני מתקדמת במורד הרחוב,
ובאותו הרגע הבנתי עד כמה חיכיתי לסופ"ש הזה בדיוק לרגעים הקטנים האלו של מודעות,
שאולי במשך השבוע נמצאים גם ממש לידנו,
אבל אנחנו ממהרים, לחוצים ולא שמים לב לקיומם.
ובשבת בבוקר החלטתי לצלם קצת את מיה ויונתן לפני שנסענו לחיפה,
תכניות לחוד ומציאות לחוד- כי פשוט לא הצלחתי לצלם תמונה אחת כמו שרציתי,
רק כשהתחלתי להסתכל על התמונות במחשב הבנתי שהתמונות הטבעיות והלא מתוכננות,
הן הכי מוצלחות וכובשות.
(מיה לובשת שימלה של NUNUNU ונעליים של MELISA
יונתן לובש חולצה של לילי ותום, מכנסיים של NUNUNU ונעליים של BENSIMON)
שלמות של ילדים יש לך, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, שום בצל :)
השבמחקThat dress from Nununu is stunning!
השבמחק