שנה חלפה.שנה באה.( או הפוסט השנתי לראש השנה)

הפוסט הזה הוא כבר מסורת.
וגם העובדה שכמה ימים לפני ראש השנה אני יושבת בשקט וקוראת את הפוסטים הקודמים,

בוחנת איך השתנה קצת סגנון הכתיבה וגם האיחולים אותם אני מבקשת לעצמי,

מסתכלת ומחייכת איך השתנו התמונות שמלוות את הפוסט ועושה חשבון נפש, מה הייתי רוצה השנה....

ודווקא השנה אני חושבת יותר על מה שהיה.
עזיבת מקום העבודה שלי ויציאה לעצמאות, מבחינתי אחד הרגעים המשמעותיים שעברתי השנה,
אבל לא רק. גם החלטות שהצבתי לעצמי בתחילת השנה ועמדתי בהן.

האחת היא מציאת זמן להתנדבות שבועית. כבר שנים אני חושבת שזה חשוב.
אבל תמיד עסוקים ואין זמן. עבודה. לחץ. השגרה.
ואז ראיתי בדירה של דודה שלי אות תודה מביטוח לאומי על שנים של התנדבות,
וחשבתי שאם בגיל מבוגר היא הצליחה וראתה לנכון להתנדב,
 אז גם אני יכולה לפנות כמה שעות בשבוע ולעשות משהו משמעותי, לעזור, ולשמח.

וגם עברתי בדיקת ממוגרפיה.
מילה מפחידה ומרתיעה ? אולי. מאז שחגגתי יום הולדת 40 רציתי לטלפן, לקבוע תור, ותמיד התעכבתי...
אבל השנה החלטתי שאני חסרת אחריות ושזה פשוט חובה.
וביום אחד עמדתי בתור, עם עוד עשרות נשים לבדיקה הלא נעימה אבל הכל כך חשובה.

נושא אחד חוזר כל שנה. המשקל. קצת מאכזב...

המשקל שעולה ויורד ומקבל כל פעם במה למרות שאני משתדלת שלא תהיה עיקרית,

כי אני באמת מנסה לקבל את עצמי כמו שאני. 

אבל זה קצת קשה לכתוב על הנושא בנימה מחייכת כשחצי שעה קודם לכן מדדת שימלה שבמידה הכי גדולה,

הייתה צמודה כל כך שלא הצלחת כמעט לנשום (ואם הייתי נושמת הייתי מסתכנת בהעפת כפתור...)

אז החלטתי שלא לצאת בהצהרות בנושא. כי בכל מקרה המון אנרגיה מתועלת לכיוון.

בשבועות האחרונים אני כל הזמן שומעת שצריך לבקש ולהגיד מה רוצים. לא רק לחלום.
אז הנה אני אומרת.
אני רוצה לשחות עם דולפינים בריף הדולפינים באילת !
לא חלום גדול מידי, לא יקר מידי רק משהו שכבר שנים אני רוצה, אף פעם לא יוצא לפועל ותמיד מתעכב.

אז מה אני מאחלת לעצמי ?
 להמשיך להתרגש ממיה, יונתן ודניאל.
לצאת לדייט שקט ומוכר עם מון אמור ב"גוצ'ה דיינר".
לחייך סתם ככה משיר שאני אוהבת.
להמשיך לחשוב על קעקועים ומה יהיה הבא.
לשיר בקול רם.
למצוא את היופי ברגעים פשוטים כמו זה שצילמתי השבוע. בלי פילטרים. בלי פוטושופ.

שנה טובה ומתוקה,
שנה של הגשמת חלומות !