שלוש ארבע לעבודה !

כשקמים בארבע וחצי לפנות בוקר מגלים שהכבישים ממש ריקים,

נדמה שהשדרנים ברדיו בוחרים בדיוק את השירים שאתם אוהבים

ורואים את המשאלות בשמיים (ככה לפחות מיה אמרה כשהסתכלה על הכוכבים)

אבל בואו נתחיל מההתחלה...

הודעת SMS מגיסתי גרמה לי להגניב מבט לעבר מון אמור.
"אנחנו בוצרים בימים ראשון ושני" אני קוראת שוב את ההודעה,
ומקריאה אותה בקול רם, מחכה לתגובה שהגיעה אחרי כמה שניות.

נוסעים !

כיוונתי את השעון מעורר לארבע וחצי !?!?
ובחמש בבוקר כבר היינו בדרך,
מון אמור ואני עם מיה ויונתן שלמרות שהכנתי אותם להשכמה המוקדמת,
נראו קצת מבוהלים מהחושך ונרדמו רק כשראו את קרני השמש הראשונות.

 

בחדשות של השעה שש הודיע החזאי שצפוי גשם בצפון,
ואני הסתכלתי על העננים האפורים שכאילו הודיעו לי שהוא צודק,
מקווה שכשנגיע למושב העננים יתבהרו.

כשהתקרבנו למושב "כרם בן זימרה" החלו קריאות ההתרגשות של מיה ויונתן שרק חיכו שכבר נגיע,

עשר דקות לאחר מכן הם כבר הסתובבו בכרם של מוטק'ה עסוקים בסחיבת ארגזי הפלסטיק,

סידור הענבים ושיחה עם הבוצרים העסוקים.

אני מודה שלא הייתי בטוחה אם לקחת את מיה ויונתן לבציר זה רעיון מוצלח במיוחד,
ידעתי שעבורם זאת תהיה חוויה,
אבל דאגתי שאולי הם יהיו עייפים, אולי יפריעו לבוצרים, אולי לא תהיה להם הרבה סבלנות,
אבל כל החששות וה"אולי" נעלמו ברגע שראיתי אותם נרתמים למשימת הבציר ברצינות מעוררת התפעלות. 

לאט לאט נאספו בשבילי הכרם ארגזי פלסטיק צבעוניים מלאים בענבים סגולים,

אני מודה שלא בצרתי הרבה מהם, במקום מזמרה החזקתי רוב הזמן מצלמה,

אבל לידי בצר מון אמור במהירות מרשימה.

מיה ויונתן נרדמו מיד כשנכנסו לרכב אחרי ארוחת בוקר מפנקת ויצאנו לכיוון הבית,

ואני קצת מותשת מהיום המעייף,
הסתכלתי על סימני הבוץ בנעליים שלהם, הבגדים המלוכלכים מכתמי מיץ ענבים,
 וחייכתי.