יום הולדת וזיכרונות ילדות.

לא טבעת יהלום, וגם לא תיק מעצבים יוקרתי...

ליום ההולדת שלי אותו חגגתי בשבוע שעבר ביקשתי עדשה חדשה למצלמה.

בבוקר יום ההולדת כבר חיכתה לי המתנה עטופה באריזה פרחונית ,
בלי הרבה סבלנות, פתחתי את הקופסה הקטנה ורק חיכיתי לבחון ולצלם איתה,
הצילום הפך בשנה האחרונה לחלק מאוד משמעותי בחיים שלי, והמצלמה נמצאת איתי כמעט בכל רגע.
כשעה לאחר מכן בחוף מכמורת שם בחרתי לבלות את בוקר יום ההולדת, הבנתי שאני נמצאת בלוקיישן מושלם.

חוף מכמורת זכור לי מתקופת הילדות, המקום אליו היינו נוסעים לחופשה משפחתית בחודשי הקיץ,
אני זוכרת צדפים, אופק כחול, וריח של קרם Nivea בקופסה כחולה,
(הקרם אותו היינו מורחים בחוף הים לפני תקופת המודעות למסנני קרינה ונזקי השמש).
אבל כנראה שזיכרונות ילדות לפעמים מטעים, כי אחרי שיחה עם ההורים שלי,
הבנתי שהחוף אותו אני זוכרת ושם בילינו את רוב חופשות הקיץ היה בכלל חוף אכזיב,
ובחוף מכמורת בילינו רק חופשה אחת או שתיים.

לחוף הגענו מוקדם יחסית, פרסנו מחצלת שמהר מאוד התמלאה במאכלים עתירי קלוריות שהוצאנו מהצידנית,
טבלנו במים הקרירים, טיילתי עם מיה ויונתן לאורך החוף, בוחנת את הצדפים,
אכלנו קרטיבים צבעוניים ומתוקים ונהנינו מבוקר רגוע בים.

אז אולי ציפיתם שאת יום ההולדת שלי אחגוג במקום מיוחד ומקורי,
מסעדה חדשה, הפתעה רומנטית, מתנה יוקרתית.
אבל מבחינתי דווקא הפשטות של פיקניק משפחתי במקום שמעניק לי השראה ורוגע - חוף הים,
וארוחת ערב עם מון אמור במסעדה הקבועה שלנו,
היו בילוי מושלם ולא מובן מאליו ליום ההולדת ה- 41 שלי.