להחזיר את הגלגל אחורה

יום לפני ערב יום כיפור, התיישבתי לידה על המיטה הגדולה,
היא נראתה עייפה מתלאות הדרך של שלושת השבועות האחרונים אותם העבירה בבית החולים,
 ואני מאוד רציתי להניח את היד שלי על היד שלה. רגע כזה של שקט. 

רציתי שתדע שאני דואגת, שאני אוהבת, שהיא חשובה לי כל כך.

לפעמים רוצים להחזיר את גלגל הזמן אחורה, לתקן מילה שנאמרה לא במקום, תגובה לא מתאימה, 

אם הייתם נותנים לי לבחור הייתי בוחרת לחזור בדיוק לרגע הזה, הרגע הקצר אותו פספסתי.

ידעתי שהדמעות יציפו את העיניים שלי מהר מאוד, כמו שקרה רק רבע שעה קודם לכן,

 עוד לפני שהגיעה הביתה באמבולנס ישר מבית החולים,

הסתכלתי על הבית אותו אני מכירה מילדות, פינת האוכל שאכלנו בה ארוחת צהריים כל יום שבת,
המרפסת ממנה הילדים היו מפריחים בלונים של סבון ועוקבים אחריהם עפים ברוח,
 שולחן האוכל הקטן במטבח שבו היינו יושבות מוקדם בבוקר,

אחרי ליל הסדר כשכולם ישנו ואנחנו מפטפטות ואוכלות מצה עם מרגרינה וקצת מלח.

 בית מלא זכרונות שמחים, מצחיקים, זכרונות של משפחה ...ואני התאפקתי לא לבכות,
 רוצה להיות חזקה בשבילה, יודעת שעוד כמה דקות היא מגיעה הביתה, ודמעות לא באות בחשבון.  

דקה אחרי מוצאי יום כיפור הבנתי שטעיתי, שיחת טלפון אחת ושלוש מילים

שהבהירו לי את מה שלא רציתי לשמוע, ואני עצמתי את העיניים חזק, 

רוצה לחזור יומיים אחורה לתקן את מה שכבר היה ועבר ולא יחזור אף פעם.

דודה שלי הייתה קרובה אליי מאוד, נכחה בחיים שלי ברגעים שמחים ועצובים, 

יצרה לי זכרונות אותם לא אשכח אף פעם,

בזכותה אני אוהבת את הים, מסתכלת על הטבע, עוצרת להעריך את הרגע, 

היא דאגה לי תמיד ואהבה אותי מאוד בלי תנאים. 

היא עזבה אותנו בבוקר יום כיפור ואני רק מקווה שהיא ידעה עד כמה אני אוהבת אותה.

את הגלגל אני כבר לא אוכל להחזיר אחורה,

אבל הזיכרונות יישארו תמיד בלב.