אמא במשרה מלאה

יום שני, 27 באוגוסט 2012


החופש הגדול נגמר היום, חופש גדול ראשון שלי בתור אמא במשרה מלאה,
מאז שדניאל נולד השבועיים האחרונים של החופש הגדול היו מתוכננים בקפידה,
אחרי מועדונית וקייטנות למיניהן, נשארים השבועיים הכי בעייתיים בחופש הגדול,
 שבועיים בהם צריך לתמרן בין עבודה במשרה מלאה של ההורים וחופש של הילדים,
 ואני בטוחה שכל הורה יהנהן עכשיו בראש בהסכמה.

השנה לראשונה כשהגיע החופש, קניתי צבעים, מדבקות, ערכה להכנת עוגיות, 
והתכוננתי להיות אמא במשרה מלאה, כזאת שהפלאפון שלה לא מצלצל כל חמש דקות, כזאת שלא עונה למיילים
 ולא טרודה באיך מסתדרים בעבודה כשהיא לא נמצאת. בדיוק ההיפך ממני בעשר שנים האחרונות.
אבל דאגתי לפני החופש הגדול, לא בגלל חוסר זמן או העדרות מהעבודה,
דאגתי בגלל הפרצופים העגומים שפגשתי כשעניתי "אני איתם בבית" כשעניתי על השאלה מה אני עושה בחופש,
פרצופים דומים לאלו שהלחיצו אותי והודיעו לי על הקשיים איתם אתמודד כשאמרתי שאני בהריון תאומים,
גם היום כמו אז האמנתי בעצמי, אבל הביטחון נסדק וכך שבוע אחרי הלידה של מיה ויונתן,
החלטתי שמון אמור חוזר לעבודה ואני נשארת לבד עם שני תינוקות קטנטנים,
מפחדת ורועדת שאולי שעה לאחר מכן אתקשר אליו שיחזור הביתה,
רציתי להוכיח לעצמי שלהיות לבד בחופשת הלידה זה אפשרי.
אבל לא התקשרתי. 
הסתדרתי מצוין בחופשת הלידה והסתדרתי מצוין גם בשבועיים האחרונים, 
ועכשיו אני קצת כועסת על עצמי ששוב נתתי לעצמי להילחץ מציפיות של אנשים אחרים. 

שלא תבינו לא נכון, היו גם רגעים לא פשוטים, היה בכי, היה "אמא, הוא הרביץ/ לקח/ לי" 
חום בלתי נסבל בגינה אותה הפכתי לנקודה קבועה בשעות הבוקר,
בלאגן מטורף בבית, ומטבח שעובד בלי הפסקה.
ובמקביל לאינטנסיביות הזאת, נהניתי,
מקשיבה למיה ממציאה שירים ושרה אותם לתינוק החדש בבית - בובת מיקי מאוס אותה היא מחבקת ומחזיקה בשיא העדינות, מחייכת כשיונתן מקריא סיפור לטדי ומראה לו את התמונות, גאה בדניאל שיודע להשתולל ולשחק עם האחים שלו, אבל כשהוא רוצה את השקט שלו, יודע גם לדרוש את הפרטיות שלו.
הבילויים הקבועים שלנו היו הליכה לגינה כל בוקר, וטיולים ארוכים עם העגלה אחר הצהריים,
קניית גלידה מכל הגלידריות בסביבה, ושנת צהריים של שני בונבונים עייפים באותה השעה בה הם רגילים לישון בגן,
כך ששגרת היום שלהם נשמרה.
אפינו עוגיות, פעילות שמניבה הרבה תמונות יפות וגם הרבה בלאגן ולכלוך,
ביקרנו כל שלישי ושישי במדרחוב נחלת בנימין שהבונבונים מכירים כבר, אבל תמיד נהנים מהדוכנים הצבעוניים,
והשתדלנו להעביר את החופש בכיף, בלי הרבה ריצות ואטרקציות.

ערכת משחק של פירות מעץ,  שנקנתה ב"שוקה" 


קופסאות קטנות לחטיפים מ"דיאדה"


פריטים מערכת המשחק  של Petit kitchen





התעוררתי היום כבר בחמש וחצי בבוקר, כנראה שלא רק הילדים מתרגשים לקראת השנה החדשה,
ארגנתי את כולם, משאירה מספיק זמן בכדי לצלם כמו בכל שנה
את דניאל, יונתן ומיה ביום הראשון ללימודים ולגן - מנהג חמוד שאני ממליצה עליו,
כיף ומרגש לראות את התמונות במשך השנים.
אחרי הצילומים ליוויתי את דניאל לכיתה ו', את מיה ויונתן ליום הראשון בגן טרום טרום חובה
ואני ?
הלכתי לפגוש חברה בבית קפה בנמל תל אביב.







12 תגובות :

  1. לפעמים צריך לנוח מהכל ולהנות מהרגע. תודה שהזכרת לי את זה!

    השבמחק
  2. רעיון מקסים! שיהיה בהצלחה לכולם

    השבמחק
  3. כל כך חשוב לא לשכוח את עצמנו בתוך הטירוף של החיים. אני מקווה שאוכל לעשות את זה גם כשיהיו לי ילדים :)

    השבמחק
  4. ילדים גדלים כלכך מהר שאם לא ננציח בתמונות, לא נזכור את הפרטים הקטנים
    כמוני כמוך הירבתי לצלם אותם לאורך השנים (אותם ועד כמה דברים)

    השבמחק
  5. פעם הבאה שאנשים אומרים דברים שמלחיצים- הכנסי לפוסט זה וראי שאת מצליחה ובגדול.
    אני מקנאה בפעילות עם הילדים (מהצד של הילדים כמובן!) וזה נראה ממש כיף להכין עוגיות כאלו!

    השבמחק
    תשובות
    1. את צודקת,
      אבל לפעמים אנחנו מקשיבים יותר למה שאומרים לנו,
      מאשר ליכולות שאנחנו יודעים שיש לנו,
      בגלל זה גם כתבתי על הנושא,
      אני חושבת שאני לא היחידה.

      מחק
  6. כרגיל, פוסט מקסים! מדהים איך שאת יכולה להפוך אירועים מבולגנים לכאלה רגועים ונעימים.
    לי אי אפשר לתת לשמור על ילד ליותר מ 10 דק' (למרות שהסתדרתי במשך שעה שלמה פעם אחת וחד פעמית). אם אני לא המבוגר האחראי ואני במוד המתאים אולי אפשר למשוך אותי קצת יותר. אבל איכשהו אני מצליחה להבין איך הורים משתגעים לגמרי בתקופה הזו.
    מה שכן, זה גורם לי לחשוב על זה שהורים מביאים ילדים לעולם כשבעצם הם לא צריכים להתמודד איתם כל הזמן,וכשהם צריכים, רובם בקושי עומדים במשימה. אז אני שואלת את עצמי שאלות שכאלה שקשורות לבחירה שלהם/שלי ובכלל על הבאת ילדים לעולם ובשביל מי ובשביל מה אנחנו בוחרים בזה. אצלי התשובה היא פשוטה - לא תודה. אבל אצל אחרים לפעמים נראה לי שהבחירה הזו נעשית בגלל איזושהי נורמה חברתית ולא מ"רצון אמיתי"

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מיטל,
      :-)
      אני חושבת שהבעיה של ההורים בחודש אוגוסט היא העובדה שכבר אין קייטנות,
      והם עובדים במשרה מלאה. אני זוכרת שכל שנה היינו מתארגנים כדי להפסיד כמה שפחות עבודה. יש מקומות עבודה גדולים שמארגנים קייטנות בזמן הזה בעבודה עצמה וזה רעיון מעולה.

      מחק
  7. נשמע שהיה לכם ממש כיף ביחד!

    בהצלחה לכולם בשנה החדשה :)

    השבמחק