מיומנה של אמא (פסח)

יום שלישי, 26 באפריל 2011

פסח 2009.
הריון תאומים. שבוע 38. חופש פסח מתחיל, ואני ? לא מסוגלת לזוז. מהספה למיטה, מהמיטה לספה ואז למטבח. זה בערך המסלול שלי לחול המועד באותה השנה. באחד הימים אני מחליטה לצאת לסופרפארם הקרוב לרכוש מוצר או שניים, בדרך חזרה מהדרך "הארוכה" שנמשכה אולי 5-6 דקות, אני מרגישה שנגמר לי האוויר ונעצרת כל שניים שלושה צעדים, בתחושה שזהו, עוד שניה אני מתקשרת למון אמור שיבוא לעזור לי לחזור הביתה.מאותה הסיטוציה המביכה אני מחליטה להישאר בבית, עד שהבונבונים יחליטו לתת אות ליציאה.
יומיים לאחר מכן אני יוצאת לבית חולים איכילוב - ללידה.

פסח 2010 יום לפני ערב חג.
אני מגלה שלפוחית קטנה על הבטן של מיה, יום לאחר מכן לשלפוחית הזאת נוספו עוד 30, ואני עם פרצוף חמוץ, הבנתי שמחלת האעבועות שיונתן נדבק בה שבועיים קודם לכן, לא פוסחת גם על מיה ומשביתה לנו את חול המועד.את כל השבוע אנחנו מבלים בבית עם תינוקת כעוסה ועצבנית. ואני ? בתור מי שנדבקה במחלה המגעילה הזאת בגיל 21 !!! כל כך מבינה את ההרגשה.

פסח 2011
אני מקווה שהשנה אנצל את ימי החופש עם הילדים ומחליטה כבר ביום הראשון לחופש, לקחת אותם לספארי. אז מה אם מזג האוויר לא היה לטובתי ? החום היה בלתי נסבל, הריח גם לא משהו..... אבל בתשע בבוקר התיצבנו בספארי ובמשך השעות הקרובות ראינו את כל החיות שבדרך כלל רואים רק בספרים.


מיה ויונתן התלהבו מכל חיה, ציפור ואפילו פרח, דניאל גם שמח לבקר בספארי אחרי שלוש שנים,
הספקנו אפילו ללטף עיזים קטנות בפינת החי ולא לעצבן את הגדולות.......



לליל הסדר הוזמנו למושב, למשפחה של מון אמור וכמובן ששמחנו,המשפחה והאווירה במושב מדהימה, הדרך צפונה בערב פסח קצת פחות,יותר משלוש שעות היינו בפקקים, מיה ויונתן ישנו לפעמים אבל גם קיטרו בסטריאו כשדניאל יושב באמצע, והתוצאה ? בליל הסדר דניאל עם כאב ראש חזק שלא מניח לו, נרדם כמה דקות אחרי ה"מה נשתנה", מיה ויונתן שישנו בנסיעה, ערניים בשעה הכל כך מאוחרת בשבילם ומסתכלים בסקרנות על ההתרחשות במטבח. שעתיים לאחר מכן.....חשבתם שהם התעייפו והלכו לישון? גם אני חשבתי וטעיתי בגדול. בשעה שתים עשרה בלילה רדפתי אחרי שני הבונבונים שהתגלגלו מצחוק ושיחקו תופסת ברחבי החדר,  אני לעומתם ממש לא חייכתי ורק חשבתי מתי אוכל ללכת לישון, למרות שעם הצחוק המתגלגל של מיה וצווחות השמחה של יונתן אי אפשר היה להישאר רציני.
לפחות בדרך חזרה לא היו פקקים.......






בוקר יום שלישי התחיל מצוין, גילי ומשפחתה מחיפה הגיעו למרכז, וקבענו שניפגש במתחם התחנה,בתור אספנים של פריטי קוקה קולה היה לנו ברור שלתערוכת המחזור שהיתה במתחם אנחנו בטוח נגיע, ושמחנו על החברה המוצלחת. יום שמש בהיר בניגוד לתחזיות מזג האוויר קידם את פנינו כשהגענו למתחם,תור של כ- 10 דקות ואנחנו בתערוכה. קוקה קולה יודעים להרשים:  פריטי לבוש שונים, תכשיטים, צעצועים מקרטוני קוקה קולה, כל הפריטים ממוחזרים, מדריך נחמד ואדיב ביותר הסביר במשך כמה דקות לילדים וגם לנו על התערוכה ועל המחזור.
המשכנו להסתובב במתחם הנעים, קצת חנויות, שתיה קלה, ללא ספק מקום נעים להעביר בו בוקר שימשי שכזה,הדרך חזרה הביתה, היתה ללא ספק הנקודה שהרסה את כל היום המוצלח הזה. דרך של חמש דקות בערך לקחה - שלוש וחצי שעות !!!! לא חזרנו מצפת לתל אביב, גם לא טבריה או באר שבע היציאה מהחניון נסגרה לחלוטין, לא מובן לי למה ונשארנו במקום שלוש שעות.
איזה סיום לא מוצלח ליום מהמם !!!








זה היה פסח שלי, אחרי שנתיים בבית, הרגשתי חג וחופש !!!




אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה