לו הייתי רוטשילד ....

גילי חברה שלי מגיל ארבע.
ההורים שלה קנו דירה ברחוב חנה בחיפה , בבנין ליד הבית שבו אני גרתי.
נפגשנו בגן ברחוב המקביל, ונהיינו החברות הכי טובות.
כל זמן פנוי שהיה לנו היינו ביחד, נוסעות עם סקטים, משחקות,
חוגים, בית ספר, חוויות הילדות שלי כמעט תמיד כוללות גם אותה.
אחת מהן היתה חורף גשום אחד,
שבו מילינו שקית ענקית בחלזונות מהגינה של הבית שלה,
שקית שהגיעה לחדר שלי,
אתם מנחשים כבר מה קרה?
השארנו את השקית בחדר,החלזונות כרסמו כמובן את השקית,
ושעה לאחר מכן, טיילו בכל החדר, משאירים את סימון הריר שלהם בכל מקום,
מיותר לציין שאמא שלי ממש לא היתה מרוצה מהרעיון היצירתי שלנו.

השנים עברו, ובתיכון החליטה גילי בגלל שאהבה לצייר והיתה כל כך מוכשרת בתחום,
לעבור לבית ספר ויצ"ו לאומנויות,שם כמובן הכירה חברים חדשים,
וכך גם אני.
לאורך השנים הקשר נחלש אבל אף פעם לא התנתק,
ובשנים האחרונות התחזק שוב.
ביום חמישי האחרון החלטנו להיפגש שתינו ליום כיף שהגיע לי ממש בזמן ובמקום,
המקום שנבחר היה זכרון יעקב בערך באמצע הדרך בין חיפה לתל אביב,
שנים לא הייתי בזכרון יעקב שתמיד הזכירה לי את הטיולים השנתיים בבית ספר,
ביקור וסיור ביקב היה האטרקציה.
מאוד הופתעתי לגלות מדרחוב עמוס חנויות, בתי קפה, מסעדות,
והיופי שבו - לכל מקום שהסתכלנו ראינו פינות צבעוניות ומלאות השראה.
את הפינות הקסומות שראינו אפשר לראות בתמונות,
הפקדתי בידיים המוכשרות של גילי את מלאכת הצילום,
והנה התוצאה.

תחילת המדרחוב

חנות יד שניה

שיח לוונדר, אחד הריחות האהובים עליי,

בכניסה לחנות הקוסמטיקה של LAVIDO מנהלל,

גילי רכשה קרם ידיים בריח לוונדר ושקד מתוק שהמלצתי לה עליו,

ואני רכשתי קרם גוף בריח פטצ'ולי וניל שמניסיון של יומיים,

מסתמן כמעולה, בריח ובמרקם.

גילי חיפשה בגדים ואני לא הייתי כל כך בכיוון,

אבל תמיד כיף להסתכל,

שמנו לב שאני מסתכלת כל הזמן על פריטים עם פסים,

והיא על פריטים עם הדפס פייזלי,

בתמונה אני "מדגמנת" מכנס עם הדפס פייזלי,

כשכבר כאבו לנו הרגליים, התישבנו במסעדת

"הנשיקה" - מסעדה צדדית ושקטה,

שם אכלנו ארוחת בוקר קלילה,

שכללה חביתה, גבינות, לחם כפרי וסלט,



יום הכיף היה דרך מוצלחת להתחיל את הסופ"ש שכלל,
גם שיעור ראשון בסדנת פוטושופ שהחלתי ללמוד אצל דנה ישראלי,
והופעה של שלום חנוך שמילאה אותי אנרגיות חיוביות,
כמו תמיד.