את המבט המופתע החליף תוך שניות חיוך ענקי, מלווה בהקלה ונשימה עמוקה.
זה היה ברגע שהרופא אמר לנו "רגע...יש פה
עוד שק עם דופק",
ואני שהייתי בטוחה שאשמע שוב בשורות רעות כמו שנתיים קודם לכן,
הסתכלתי על מון אמור עם דמעות בעיניים, מבינה שאנחנו עומדים לפני חוויה שלא הכרנו.
את הפוסט הזה התחלתי לכתוב כבר לפני ארבע שנים,
ואף פעם לא פרסמתי אולי כי הוא נראה לי פשוט מידי.
אבל עם השנים מידי פעם חזרתי אליו, מוסיפה משפט, מוחקת מילה או שתיים,
ודווקא בחודש האחרון אני מוצאת שהוא חשוב.
דווקא בגלל שעברו ארבע שנים וכל מה שכתבתי אז נראה לי גם היום נכון.
אז הנה כמה נקודות למחשבה עבור הורים לתאומים שבטח גם יתאימו להרבה הורים או הורים לעתיד.
זה לא MUST ובטוח לא יתאים לכל אחד.
אבל זאת נקודת המבט שלי.
1.
חלוקת תפקידים
אני לא חושבת שיש זוג שלא חווה את ההיי הזוגי שקורה מיד לאחר הלידה,
החיבוקים הנשיקות האושר בלהיות הורה.
אך לאחר כמה ימים המטלות היומיומיות (בשילוב ההורמונים הגועשים) מחזירה למציאות.
יש כביסות, ניקיונות, חיתולים, עבודה, לקום בלילה, המתח עולה וכך גם הטונים...
ההמלצה שלי: חלוקת תפקידים ברורה שמסוכמת על ידי שני בני הזוג.
כשכל אחד יודע מה הוא עושה, החיכוכים קטנים ואף צד לא מרגיש מקופח.
2.
עזרה
יום לאחר הברית של יונתן, שבוע לאחר הלידה, אמרתי למון אמור שאני רוצה להישאר לבד עם מיה ויונתן,
המבט המופתע שלו, נענה בתשובה מאוד נחרצת שלי שלוותה בהמון פרפרים בבטן.
כולם הלחיצו אותי כמה קשה יהיה לי להישאר לבד עם מיה ויונתן, ורציתי לדעת שאני מסוגלת.
מאותו היום את רוב חופשת הלידה העברתי ללא עזרה במשך היום, (לא מבחירה, זה היה מצב נתון)
זה לא היה קל , ואני לא יכולה לספור ביד אחת, כמה פעמים מצאתי את עצמי,
מאכילה את מיה ומנדנדת את עגלה בה בכה יונתן בעזרת הרגל בו זמנית.
צריך לדעת לא להילחץ (קל להגיד) ולהיות מאורגנים.
(יחד עם זאת אני מודעת לכך שהרצון להסתדר לבד לא מתאים לכולם ובמקרה כזה עדיף לדאוג לעזרה אפילו בתשלום,
גם אם זה בשביל לאכול ארוחת צהריים כמו שצריך או לישון שעתיים רצוף)
3.
פורום תאומים ושלישיות
את פורום תאומים של תפוז צירפתי למועדפים שלי במחשב
ביום שבו הרופא הכריז שהוא רואה שני שקי הריון.
קראתי בו בלי הפסקה, כל שאלה ותשובה,
אני מניחה שהיום יש קבוצות מתאימות בפייסבוק, אז כדאי לקרוא הרבה מניסיון של אחרים,
אבל גם לדעת לסנן מה נכון עבורכם.
4.
זמן לעצמי
חמישה ימים לאחר הלידה כבר התייצבתי לטיפול פדיקור ומניקור צבעוני,
משאירה את מיה ויונתן עם מון אמור, ומאז הקפדתי למצוא זמן לעצמי.
מתלבשים, מתאפרים ויוצאים לסביבה אחרת שלא כוללת בקבוקים,חיתולים והופ קטנטנים.
5.
דייטים זוגיים
הכי קל להיסחף למטלות היומיומיות הרבות שמתלוות לגידול של שני בונבונים קטנטנים,
כביסות, כלים, בישולים, ניקיונות, כבר אמרתי ?
תחשבו רק כמה זמן לוקח לשטוף את כל הבקבוקים שמצטברים בכיור ... (המון)
ההמלצה החמישית שלי מתאימה לכל שלב בזוגיות. זאת לא חייבת להיות חופשה ארוכה.
קחו פסק זמן של בוקר מהעבודה, מהמטלות, מהשגרה ופשוט תבלו ביחד.
ארוחת בוקר טובה, שיחה אינטימית וזמן זוגי נטו.
מיה ויונתן בני חמש וחצי.
ואני ממשיכה לכתוב את הפוסט אולי בשביל זוגות שהתאומים שלהם בני חודש או חודשיים.
כל מי שאני אומרת לו שיש לנו תאומים אומר ישר "זה קשה" ואני ישר עונה נכון.
אבל במילה הבאה מתפשט על הפנים שלי חיוך ענק כי קשה זה מילה אחת,
ואם נשים על המאזנים את הקשה שלי מול החיבור, הקשר, האהבה, השיחות, המשחקים,
העזרה והדאגה המדהימה שיש בין השניים היא כמובן תטה את כף המאזניים לחלוטין.
אז כן, לפעמים זה קשה (כשיונתן רצה חטיף שלא הסכמתי לקנות לו וצרחות אימים הציפו את רחוב שנקין
והמבטים כאילו אני האימא הגרועה בעולם שלא יודעת לחנך את הילד שלה גרמו לי להרגיש הכי נבוכה)
ולפעמים זה מאתגר ( קשה לגמול ילד אחד ? נסו לגמול שניים ואז דברו איתי על כמות הכביסה....)
ולפעמים זה מתיש (כשיומיים אחרי שיונתן הבריא ממחלת האבעבועות מיה כמובן נדבקה,
וזה נכון לכל וירוס מעצבן בו נדבק אחד מהם וישר עבר גם לשני)
אבל כשאני שומעת את השיחות שלהם לפני השינה, רואה את הדאגה שלהם אחד לשני,
צוחקת מהשובבות שלהם, מסתכלת על העזרה שהם מעניקים אחד לשני,
וכשאני מקבלת מבט אוהב כפול, או נשיקה על שתי הלחיים, ה"קשה" נשכח לחלוטין.
האהבה, החיוך וההתרגשות משתלטים....
