הבית של טדי.

שלוש פעמים הלכנו מון אמור, דניאל ואני ל-S.O.S חיות כשהחלטנו לאמץ כלב לפני חמש שנים,

אני חושבת שטדי היה שם כבר בפעם הראשונה, בטוח שהיה בפעם השנייה וגם בשלישית,

גם היום אני זוכרת בדיוק באיזה טור קשרו אותו, את המבט העצוב בעיניים,

והכי אני זוכרת את הקמט הרציני במצח- בין שתי העיניים, שכמו מספר לי כמה עצוב היה לפני שאימצנו אותו,
קמט שעושה לי דמעות בעיניים עד היום.

חודש נובמבר, שבת בבוקר ואנחנו מגיעים למתחם S.O.S חיות,
עשרות כלבים קשורים ומחכים רק לבית חם לליטוף, לאהבה,
היה קשה לנו להחליט את מי לוקחים הביתה,
כלב קטן, בינוני, גדול, עם הרבה פרווה או אולי עם שיער קצר,
האמת שהמראה לא שיחק תפקיד בבחירה, חיפשנו כלב שישר נתאהב בו,
עד גיל ארבע עשרה היה נוכח בחיי, ארני- סטר אירי מדהים שהיה חבר טוב שלי,
חלק בלתי נפרד מהבית ומחיי.

ארני ואני 

אז את מי לבחור ? אני עוברת בין הכלבים שרק מחכים לקצת חום ואהבה,
מלטפת, מחייכת ובעיקר מתלבטת, רק דניאל באינטואיציה המדהימה שלו,
עומד כל פעם בקצה שורת הכלבים ומצביע בעקשנות על אותו הכלב,
כלב גדול עם שיער קצר שאני חושבת שעברתי לידו בלי לשים לב בכלל,
מון אמור ואני עוברים בין הכלבים ודניאל עומד ליד הכלב הגדול ומלטף אותו.

דניאל וטדי, שבוע אחרי האימוץ

בפעם השלישית, כשכבר הגיע רגע סגירת המקום,
התייעצנו עם אחד המתנדבים של העמותה, ששאל אותנו קצת לגבי אורח החיים שלנו,
ומיד אמר " טדי, הוא בדיוק בשבילכם", מצביע על הכלב הגדול עם המבט האומלל שלידו עמד דניאל,
אני לא מאמינה בצירופי מקרים, ומהר מאוד ביקשנו את הניירת של טדי כדי להשלים את תהליך האימוץ.
היישר מהעמותה הלכנו לקנות לבן המשפחה החדש אוכל, מיטה מרופדת וקצת משחקים,
כשדניאל מחליט ששמו מהיום הוא שוקו (בהמשך שכנענו אותו שעדיף להשאיר את השם שטדי הגיע איתו)

המצחיק הוא שמי שמכיר אותי לא היה מדמיין שיש לי בעל חיים בבית,
אני שמכורה לסדר, שאוהבת ריח של כלור, שחייבת שהבית יהיה פיקס,
כשאני מספרת על טדי, גבות מורמות בפליאה....  "לך יש כלב?"  ואני מחייכת.
איך אני יכולה להסביר שהנפנוף בזנב כשאני חוזרת הביתה,
דחיפת האף הרטוב מתחת ליד שלי כדי לקבל תשומת לב,
הישיבה מתחת לכסאות האוכל של מיה ויונתן בתקוה שיפול משהו מארוחת הערב שלהם,
המעבר בין החדרים לראות שכולם בסדר לפני ההליכה לישון, המבט המדהים בעיניים שכאילו אומר תודה,
שווים קצת שערות ועוד עשר דקות של ניקיון.
שווים הרבה יותר !!!







טדי אצלנו כבר שש שנים,
נכנס לנו ללב ולנשמה, חלק מהמשפחה.

"טדי תכיר, זאת מיה" מון אמור מציג לטדי את מיה בת החמישה ימים

בינתיים לשמחתנו נולדו מיה ויונתן שאוהבים את טדי,
מאכילים אותו, מלטפים אותו, כשהם חוזרים מהגן קוראים לו מלמטה שיבוא לראות אותם בחלון,
המילה הראשונה של מיה לא היתה אמא וגם לא אבא אלא "טידי"
יונתן מאכיל את טדי בארוחת הערב בכל מה שהוא כבר לא רוצה ,
ודניאל מתעורר בבוקר עם אף חמוד שדוחף את השמיכה שלו, רומז לו שהגיע הזמן לקום.

ואני ?
אני צוחקת כשאני מוציאה את טדי והוא הולך על קצה המדרכה כי הוא לא רוצה להתלכלך מהבוץ.
שאם יורד גשם מושך אותנו לכיוון הבית כדי שלא יירטב,
שאם יש לו לכלוך בקערת המים, לא ישתה וישב לידה עד שיוחלפו.
מחייכים ? גם אני.
מה הסיכוי שהכלב שלי יהיה סטרילי כמוני ? ....






כשעלה רעיון הפרויקט המקסים והחשוב בעיניי- "גם אני אימצתי חיה" שבו באותו התאריך יפרסמו בלוגרים
שבחרו להשתתף בפרויקט פוסט על חיה שאמצו מעמותה או מהרחוב, ידעתי שאני חייבת להשתתף,
המודעות שלי לנושא האימוץ מעמותות עלה מאז אימצנו את טדי,
ואם אגרום עכשיו לאדם אחד לעבור להסתכל בכלבים המקסימים באתר S.O.S חיות
 שמחכים לבית כמו שחיכה טדי שלנו, אני מאושרת !!!