הוא והיא או אהבה ממבט שני

הוא מושבניק, היא עירונית.

הוא אוהב את הכנרת היא אוהבת את הים.

הוא רגיל למזג אויר עם לחות נמוכה כמו בגליל , היא ללחות המהבילה של מישור החוף.

אצלו מגישים בארוחות יום שישי קוסקוס ומפרום, אצלה המאכל המשפחתי הוא פונדו .

הוא מזהה עצי פרי מרחוק לפי צורת העלים כיאה למושבניק, בשבילה זאת נשארת חידה.

מבחינתו כמה מילים הן שיחה, היא תמיד תמצא עם מי לפטפט בלי הפסקה,

אצלו סלט מורכב מעגבנייה,מלפפון ובצל, היא שונאת את השלושה ,גם ביחד וגם לחוד.

הוא רגוע , היא תמיד בלחץ

הוא מעדיף לבן, היא ורוד, צהוב וכחול.

כשמכונת הכביסה מתקלקלת הוא יפרק אותה לגורמים ויתקן את הבעיה, היא ישר חושבת להזמין טכנאי.

אוהל ושק שינה מספיקים לו בשביל חופשה חלומית, היא מעדיפה מלון חמישה כוכבים, ואם אפשר בפריז.

1.1.1998 - חתן וכלה.

"אפשר להיות כל יום בבית ?" אני שואלת בסיום קורס סמב"ציות בו השתתפתי לאחר הטירונות,

בקשתי התקבלה והוצבתי כעשרים דקות מהבית בבסיס קרוב ולא הייתה מאושרת ממני,

עד שבבוקר יום חמישי, ביום האחרון לקורס, ממש לפני שכבר עלינו לאוטובוס
משפט אחד מסביר לי שהיו אילוצים ואת מקום הבסיס המוכר והקרוב יחליף בסיס עליו לא שמעתי,
בסיס שנמצא במרחק של כשעתיים לפחות מהבית ואין סיכוי לצאת כל יום.
בכיתי כל הדרך הביתה.
 יומיים לאחר מכן אחרי סופ"ש רגוע בבית, בדרך לבסיס,
 אני יושבת באוטובוס ליד החלון והדמעות זולגות בלי הפסקה, ככל שהתרחקנו מהבית המוכר,
השתלטו על הראות ענני חורף וקור שהתאימו בדיוק למלנכוליה שלי.
כשאוטובוס "אגד" פתח את הדלתות בתחנה, ירדתי בכבדות עם תיק ענקי והתייצבתי בשערי הבסיס
שאותו עוד לפני בכלל שראיתי - שנאתי!
ינואר, מלחמת המפרץ בדיוק נגמרה ואני מתחילה את השירות הצבאי שלי,
בסיס בצפון  - קור, ערפל, ופחד שהקפיא יותר ממזג האוויר.
אני מתקדמת דרך הערפל הלא מוכר לכיוון המשרדים,
ומבעד לערפילים כמו בסרט רומנטי וקיטשי הערפל מתפזר לשניה ולרגע ראיתי בחור רזה מאוד,
עם בלורית שחורה , לבוש בחרמונית (ינואר כבר אמרתי? ) שראה ישר את העיניים האדומות והבוכיות שלי,
והסתכל עליי בעיניים מרחמות.
זאת לא היתה אהבה ממבט ראשון, אולי שני או שלישי,
חצי שנה לאחר מכן אחרי רמיזות, מבטים, נסיונות למצוא חן אחד בעיני השניה והרבה פלירטוטים,
אנחנו חברים.
בינתיים הפכתי לחלק מחבורה שניתן לקרוא לה משפחה שניה,
נמצאים ביחד 24 שעות ביממה , יוצאים ביחד, אוכלים ביחד
הסיוט של השירות הצבאי הרחק מהבית, ממנו חששתי הפך לחלום שלא רציתי שייגמר.

הצעת הנישואין,
רגע שלא שוכחים, התרחש מהר מהרגיל,
מהר כל כך שאולי תחייכו, אני צחקתי.
שבועיים של חברות הספיקה לו להציע את הצעת הנישואין הכי מתאימה לו,
הכי ישירה והכי כנה כמו האופי שלו, בלי מסיכות.
"אז מתי אנחנו מתחתנים?"
בלי הפקות, בלי מסעדה, בלי פרחים, עם הרבה כוונה ואהבה מהלב.



היום אנחנו חוגגים 14 שנות נישואין.
אהבה גדולה שעברה מבחן רציני ולא פשוט כשרצינו להפוך להורים ולא הצלחנו,
אבל אחרי שנים לא מעטות, גם את המכשול הזה עברנו ...
 והציון שקיבלנו היה 100.

חוקי הפיזיקה אומרים שניגודים נמשכים, כמה שהם צודקים.